תת פעילות בלוטת התריס

היפותירואידיזם או תת פעילות בלוטת התריס (היפותירואידיזם או תת-תריסיות) הינה הפרעה הורמונלית שכיחה ביותר מייד אחרי מחלת הסוכרת. ואציין שתת פעילות בלוטת התירואיד שכיחה יותר בנשים ועולה עם העלייה בגיל.

להלן סרטון המתאר את פעילות בלוטת התריס, מהם הסימנים לגילוי המחלה?, כיצד ניתן לטפל ולאזן את המחלה?.

שני ההורמונים האחרים שהבלוטה מייצרת, אוגרת ומפרישה והם T4 (תירוקסין) ו-T3, המכילים יוד, שהוא חיוני לתפקודם.

תת-פעילות של בלוטת התריס – היפו-תירואיד

תת-פעילות של בלוטת התריס מתבטא בחסר הורמונים של T4 (תיקורסין) ו- T3 (טריוידוטירונין) בדם, סובלים או יותר נכון הסובלות מהמצב כ- 5-10% מהאוכלוסיה.

סימפטומים של תת-פעילות של בלוטת התריס – היפותירואיד

ישנם סימנים רבים במחלת תת-פעילות של בלוטת התריס, ויש לומר שלא אצל כל החולים מופיעים כל הסימפטומים, להלן הסימפטומים השכיחים יותר:
השמנה ועליה במשקל למרות ירידה בתיאבון.
עור יבש קשקשי ומעובה.
עייפות וחולשה, ירידה ברמות האנרגיה, רצון לישון רוב הזמן.
איטיות במחשבה, בתפקוד וחוסר ריכוז או ירידה ביכולת החשיבה ודיכאון מוגבר.
נטייה מוגברת לעצירויות עקב פריסטלטיקה איטית של המעיים.
לחץ דם נמוך לרוב ואנמיה.
הפרעות במחזור החודשי (אמנוריאה).
טמפרטורת גוף נמוכה, רגישות מוגברת לקור וקצב לב נמוך – ה"מנוע" פועל על טורים נמוכים יחסית.
נשירת שיער (ניתן לראות זאת הצידי הגבות, וציפורניים שבירות יותר.
ירידה בחשק המיני.
עלייה ברמת השומנים בדם בכולסטרול ובטריגליצרידים.
חולשה וכאבי שרירים.

תזונה ותת פעילות התירואיד

תזונה ותת פעילות התירואיד מזונות גויטרוגניים (העלולים לעכב את פעילות הבלוטה) הם: כרוב, כרובית, ברוקלי, קולרבי, צנון, בוטנים, צנוברים, לפת, חרדל ודוחן.

 

תת פעילות התריס – האשימוטו וגרייבס

מחלת האשימוטו תירואידיזם שכיחה יותר ממחלת גרייבס, אך שניהן מחשבות למחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס (ATD), שיש לה קשר גנטי חזק וקשורות להפרעות אוטואימוניות אחרות, כגון: סוכרת מסוג 1, דלקת מפרקים שגרונית, זאבת (לופוס) ומחלת צליאק.

זפק או הגדלת בלוטת התריס, יכולה להיגרם ע"י בלוטת התריס כתוצאה מצריכה מוגזמת או מחסר של יוד בתזונה, או עקב סרטן של בלוטת התריס.

היפותירואידיזם, סיכון קרדיווסקולרי וסוכרת

סיכון קרדיווסקולרי וסוכרת לחולים הסובלים מתת פעילות בלוטת התריס, ישנו סיכון גדול יותר למחלות לב וכלי דם מאשר הסיכון הקשור לעלייה במשקל בלבד. רמות נמוכות של הורמוני בלוטת התריס מובילים לפרופיל גבוה יותר של שומנים בדם, לחץ דם מוגבר ורמות גבוהות של חומצת אמינו הומוציסטאין וסמן דלקתי C-reactive protein.

הורמוני בלוטת התריס חיוניים לווסת את סינתזת הכולסטרול, קולטנים של כולסטרול, ושיעור של ירידה ברמת הכולסטרול. היפותירואידיזם מגביר את רמות ה- LDL, ורמות כולסטרול גבוהות הוכחו כגורמות להופעת בלוטת התריס במודלים של בעלי חיים. נורמליזציה של רמות הורמון בלוטת התריס יש השפעה מועילה על רמות הכולסטרול.

יתר על כן, קיים קשר חזק בין הפרעות בבלוטת התריס, פגיעה בבדיקת גלוקוז וסוכרת. שלושים אחוזים של אנשים הסובלים סוכרת סוג 1 יש ATD, ו- 12.5% ​​מאלו עם סוכרת סוג 2 יש מחלה של בלוטת התריס לעומת שכיחות 6.6% של מחלת בלוטת התריס בציבור הרחב. הן היפותירואידיזם (hypothyroidism) והיפרתירואידיזם (hyperthyroidism) משפיעים על חילוף החומרים של פחמימות ויש להם השפעה עמוקה יותר בויסות הגלוקוז.

תזונה לאיזון פעילות בלוטת התריס

גורמים תזונתיים רבים ממלאים תפקיד באופטימיזציה של תפקוד בלוטת התריס. עם זאת, הן חסרים תזונתיים וחריגות יכולות לעורר או להחריף את הסימפטומים. עבודה וטיפול בשיתוף עם רופא היא דרך אידיאלית כדי לקבוע את מצב התזונה לבריאות בלוטת התריס אופטימלית.

יוד ובלוטת התריס: יוד הוא חומר מזין – מינרל החיוני לתפקוד בלוטת התריס; הורמוני בלוטת התריס מורכבים מיוד. בעוד שמחלה אוטואימונית היא הגורם העיקרי לתפקוד בלוטת התריס בארצות הברית, מחסור ביוד הוא הגורם העיקרי בעולם.

חסר יוד נחשב נדיר בארצות הברית מאז 1920, בעיקר בשל השימוש הנרחב של תוספת היות למלח. יחד עם דגים, חלב, ודגנים, הוא מקור עיקרי ליוד בתזונה האמריקנית והישראלית סטנדרטית.

חוסר יוד עודף יוד בעלי סיכונים משמעותיים; לכן, יש להשלים עם זהירות בזהירות. יוד משלים עלול לגרום להגברת הסימפטומים אצל אנשים עם מחלת השימוטו מכיוון שהיא מעוררת נוגדנים אוטואימוניים.

ויטמין D ובלוטת התריס: מחסור בויטמין D קשור למחלת השימוטו תירואידיזם, כך עולה ממחקר שהראה כי יותר מ- 90% מהחולים שנבדקו היו רמות נמוכות מאוד. עם זאת, לא ברור אם רמות נמוכות של ויטמין D היו הגורם הישיר של Hashimoto או תוצאה של תהליך המחלה עצמה.

היפרתירואידיזם, במיוחד מחלת גרייבס, ידוע כגורם לאובדן מסת עצם, עקב מחסור בויטמין D נפוץ אצל אנשים עם יתר פעילות בלוטת התריס. מסת העצם הזו יכולה להיות מוחזרת לטיפול בהפרעות בלוטת התריס, ומומחים טוענים כי חומרים מזינים מתאימים לבניית עצם, כגון ויטמין D ורכיבים נוספים, חשובים במיוחד במהלך הטיפול ואחריו.

מזונות המכילים ויטמין D כוללים דגים שומניים, חלב ומוצריו, ביצים ופטריות. אור השמש גם הוא מקור פוטנציאלי, אבל כמות הייצור של ויטמין תלוי בעונה וקווי הרוחב כלוןמר מקומנו על כדור הארץ. אם יש רמות נמוכות של ויטמין D, D3 תוספת עשויה להועיל.

סלניום ובלוטת התריס: הריכוז הגבוה ביותר של סלניום נמצא בבלוטת התריס, ונראה כי הוא מרכיב הכרחי באנזימים המשולבים בתפקוד בלוטת התריס. סלניום הוא מינרל חיוני ועקב ההוכחה שיש לו השפעה מורכבת על מערכת החיסון, תפקוד קוגניטיבי, פריון אצל גברים ונשים.

מטא-אנליזה של מחקרים אקראיים, מבוקרי פלצבו, הראו יתרונות של סלניום על בלוטת התריס ועל מצב הרוח בחולים עם האשימוטו תירואידיזם, אך נראה כי השפעה זו בולטת יותר אצל אנשים עם מחסור בסלניום. לעומת זאת, צריכה מופרזת של סלניום עלולה לגרום להפרעות בתפקוד מערכת העיכול או אפילו להעלות את הסיכון לסוכרת מסוג 2 ולסרטן. מזונות עשירים בסלניום הם, אגוזי ברזיל, טונה ועוד…

ויטמין B12 ובלוטת התריס: מחקרים הראו שכ- 30% מהאנשים הסובלים מ- ATD חווים מחסור בויטמין B12. מקורות המזון של B12 כוללים סרדינים, סלמון, בשר איברים, כגון: כבד, בשר שרירים ומוצרי חלב. מקורות צמחוניים כוללים דגנים מועשרים ושמרים תזונתיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s