תזונה למניעת טרשת עורקים- שומנים בדם

טרשת עורקים מוגדרת קלינית כהקשחה של העורקים, היא צורה מוקדמת של מחלת לב בה רובד פלאק מצטבר בתוך העורקים ומגביל את זרימת הדם לאיברים העיקריים, כולל הלב, המוח והכליות, ולאגן, עמוד השדרה, הזרועות, רגליים, אצבעות וכו'. הטרשת העורקים עשויה לגרום לאי ספיקת לב, שבץ מוחי ומפרצות, מחלת כליות כרונית, כאבי גב, חוסר תפקוד מיני – בעיות בזיקפה ומחלת עורקים היקפית.

שומנים בדם והפלק בטרשת העורקים

הפלק בעורקים מורכב מכולסטרול – שומן, סידן ותאי קצף – שמקורה בתאי דם לברים. אשר יכול לחסום את העורק או להקטין את קצב זרימת הדם לאותו איבר בגוף.

ירידה באספקת בדם

כאשר זרימת הדם מוגבלת, כלומר שישנה ירידה באספקת בדם, מתרחשים שני דברים: יצירת קריש דם. צמצום קוטר העורקים – או שמוצרת התקף לב. יש לומר שבארצות הברית, התקף לב מתרחש כל 43 שניות, לכ- 1.5 מיליון התקפי לב מדי שנה – וחשוב לציין כי כמחצית מהתקפי הלב יגרמו למוות.

הסימנים להתקף לב – קריש דם באופן כללי

הסימנים להתקף לב: כאבים בחזה, קוצר נשימה, סחרחורת, עייפות או תחושת עקצוץ בידיים, ברגליים באצבעות, הם כולם תסמינים של זרימת דם מופחתת בכל הגוף

טרשת עורקים – חסימה בעורקים

חסימה בעורקים (טרשת עורקים) ניתן לאבחן באמצעות סדרה של בדיקות, לרבות אלקטרוקרדיוגרמה (EKG), בדיקת לחץ דם, בדיקת אינדקס קרסוליים (ABI), בדיקות דם, צילומי רנטגן, אקוקרדיוגרפיה, אנגיוגרפיה, סריקות טומוגרפיה ממוחשבת, הדמיית תהודה מגנטית (MRI) וטומוגרפיה פליטת פוזיטרונים (PET).

גורמי סיכון תזונתיים לטרשת עורקים

טרשת עורקים מתחילה לעיתים קרובות בילדות, 20 שנה לפני אבחנה פורמלית ויותר. ואפילו ישנו חשד שטרשת עורקים מתחילה ברחם, בהתבסס על השפעת הבחירה התזונתיים של ההורים ישנה השפעה על התפתחות תפקוד האנדותל (רקמת תאים המרפדת את פני השטח הפנימיים של כלי הדם והלימפה ומגשרת בין תוכן הכלי לסביבתו).

על פי האגודה האמריקאית לתזונה, 97% מהמבוגרים אינם צורכים די הצורך סיבים תזונתיים לפי ההמלצות. הסיבים הם חומר מזין שנמצא רק בצמחים, לכן ישנה חשובות לצריכת חמש מנות וירקות בכל יום. רק 13% מהמבוגרים צורכים 1.5 עד 2 כוסות פרי, ורק 9% אוכלים 2-3 כוסות של ירקות ביום.
החדשות הטובות הן שהתערבות תזונתיים צמחית יעילה אף יותר מהתרופות המובילות כיום לטיפול ומניעת מחלות לב, הודות לצריכה גבוהה של פירות, ירקות, דגנים מלאים, אגוזים, מוצרי סויה, סיבים ופיטוכימיקלים צמצום צריכת השומנים הרוויים והכולסטרול.

שילוב של תזונה המותאמת באופן אישי ושינויים אחרים באורח החיים, כגון: פעילות גופנית, שמירה על משקל תקין (אחוזי שומן תקינים), הימנעות מעישון טבק והגבלת צריכת אלכוהול עשויים לצמצם ואף למנוע תופעות לוואי בלתי רצויות של כ- 80% מכל מקרי מחלת לב מוקדמת.

כדי לעקוב אחר הדיאטה שלך לבריאות הלב האופטימלית, הנה ארבה קווים מנחים הבאים:

הנחיות דיאטה למניעת טרשת עורקים

ההנחיות התזונתיים למניעת טרשת עורקים לפי הכנס הבינלאומי לתזונה ולרפואה (ICNM) למחלות לב וכלי דם, 1 באוגוסט 2015.

הנחיות התזונה הן כדלקמן:

1. בחר מזון המבוסס על צמחים: ירקות, שעועית-קיטניות, דגנים מלאים, פירות.
2. יש מזעור את צריכת הגרגירים המזוקקים, כמלח, סוכר וממתיקים.
3. לכלול בתפריט אגוזים וזרעים – כמקור לשמנים.
4. הימנעות ממזונות המכילים שומנים רוויים ושומני טרנס.

 

שם(חובה)

אימייל(חובה)

אתר

התגובה שלך(חובה)

שלח

Δ

תת פעילות בלוטת התריס

היפותירואידיזם או תת פעילות בלוטת התריס (היפותירואידיזם או תת-תריסיות) הינה הפרעה הורמונלית שכיחה ביותר מייד אחרי מחלת הסוכרת. ואציין שתת פעילות בלוטת התירואיד שכיחה יותר בנשים ועולה עם העלייה בגיל.

להלן סרטון המתאר את פעילות בלוטת התריס, מהם הסימנים לגילוי המחלה?, כיצד ניתן לטפל ולאזן את המחלה?.

שני ההורמונים האחרים שהבלוטה מייצרת, אוגרת ומפרישה והם T4 (תירוקסין) ו-T3, המכילים יוד, שהוא חיוני לתפקודם.

תת-פעילות של בלוטת התריס – היפו-תירואיד

תת-פעילות של בלוטת התריס מתבטא בחסר הורמונים של T4 (תיקורסין) ו- T3 (טריוידוטירונין) בדם, סובלים או יותר נכון הסובלות מהמצב כ- 5-10% מהאוכלוסיה.

סימפטומים של תת-פעילות של בלוטת התריס – היפותירואיד

ישנם סימנים רבים במחלת תת-פעילות של בלוטת התריס, ויש לומר שלא אצל כל החולים מופיעים כל הסימפטומים, להלן הסימפטומים השכיחים יותר:
השמנה ועליה במשקל למרות ירידה בתיאבון.
עור יבש קשקשי ומעובה.
עייפות וחולשה, ירידה ברמות האנרגיה, רצון לישון רוב הזמן.
איטיות במחשבה, בתפקוד וחוסר ריכוז או ירידה ביכולת החשיבה ודיכאון מוגבר.
נטייה מוגברת לעצירויות עקב פריסטלטיקה איטית של המעיים.
לחץ דם נמוך לרוב ואנמיה.
הפרעות במחזור החודשי (אמנוריאה).
טמפרטורת גוף נמוכה, רגישות מוגברת לקור וקצב לב נמוך – ה"מנוע" פועל על טורים נמוכים יחסית.
נשירת שיער (ניתן לראות זאת הצידי הגבות, וציפורניים שבירות יותר.
ירידה בחשק המיני.
עלייה ברמת השומנים בדם בכולסטרול ובטריגליצרידים.
חולשה וכאבי שרירים.

תזונה ותת פעילות התירואיד

תזונה ותת פעילות התירואיד מזונות גויטרוגניים (העלולים לעכב את פעילות הבלוטה) הם: כרוב, כרובית, ברוקלי, קולרבי, צנון, בוטנים, צנוברים, לפת, חרדל ודוחן.

 

תת פעילות התריס – האשימוטו וגרייבס

מחלת האשימוטו תירואידיזם שכיחה יותר ממחלת גרייבס, אך שניהן מחשבות למחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס (ATD), שיש לה קשר גנטי חזק וקשורות להפרעות אוטואימוניות אחרות, כגון: סוכרת מסוג 1, דלקת מפרקים שגרונית, זאבת (לופוס) ומחלת צליאק.

זפק או הגדלת בלוטת התריס, יכולה להיגרם ע"י בלוטת התריס כתוצאה מצריכה מוגזמת או מחסר של יוד בתזונה, או עקב סרטן של בלוטת התריס.

היפותירואידיזם, סיכון קרדיווסקולרי וסוכרת

סיכון קרדיווסקולרי וסוכרת לחולים הסובלים מתת פעילות בלוטת התריס, ישנו סיכון גדול יותר למחלות לב וכלי דם מאשר הסיכון הקשור לעלייה במשקל בלבד. רמות נמוכות של הורמוני בלוטת התריס מובילים לפרופיל גבוה יותר של שומנים בדם, לחץ דם מוגבר ורמות גבוהות של חומצת אמינו הומוציסטאין וסמן דלקתי C-reactive protein.

הורמוני בלוטת התריס חיוניים לווסת את סינתזת הכולסטרול, קולטנים של כולסטרול, ושיעור של ירידה ברמת הכולסטרול. היפותירואידיזם מגביר את רמות ה- LDL, ורמות כולסטרול גבוהות הוכחו כגורמות להופעת בלוטת התריס במודלים של בעלי חיים. נורמליזציה של רמות הורמון בלוטת התריס יש השפעה מועילה על רמות הכולסטרול.

יתר על כן, קיים קשר חזק בין הפרעות בבלוטת התריס, פגיעה בבדיקת גלוקוז וסוכרת. שלושים אחוזים של אנשים הסובלים סוכרת סוג 1 יש ATD, ו- 12.5% ​​מאלו עם סוכרת סוג 2 יש מחלה של בלוטת התריס לעומת שכיחות 6.6% של מחלת בלוטת התריס בציבור הרחב. הן היפותירואידיזם (hypothyroidism) והיפרתירואידיזם (hyperthyroidism) משפיעים על חילוף החומרים של פחמימות ויש להם השפעה עמוקה יותר בויסות הגלוקוז.

תזונה לאיזון פעילות בלוטת התריס

גורמים תזונתיים רבים ממלאים תפקיד באופטימיזציה של תפקוד בלוטת התריס. עם זאת, הן חסרים תזונתיים וחריגות יכולות לעורר או להחריף את הסימפטומים. עבודה וטיפול בשיתוף עם רופא היא דרך אידיאלית כדי לקבוע את מצב התזונה לבריאות בלוטת התריס אופטימלית.

• יוד ובלוטת התריס: יוד הוא חומר מזין – מינרל החיוני לתפקוד בלוטת התריס; הורמוני בלוטת התריס מורכבים מיוד. בעוד שמחלה אוטואימונית היא הגורם העיקרי לתפקוד בלוטת התריס בארצות הברית, מחסור ביוד הוא הגורם העיקרי בעולם.

חסר יוד נחשב נדיר בארצות הברית מאז 1920, בעיקר בשל השימוש הנרחב של תוספת היות למלח. יחד עם דגים, חלב, ודגנים, הוא מקור עיקרי ליוד בתזונה האמריקנית והישראלית סטנדרטית.

חוסר יוד עודף יוד בעלי סיכונים משמעותיים; לכן, יש להשלים עם זהירות בזהירות. יוד משלים עלול לגרום להגברת הסימפטומים אצל אנשים עם מחלת השימוטו מכיוון שהיא מעוררת נוגדנים אוטואימוניים.

• ויטמין D ובלוטת התריס: מחסור בויטמין D קשור למחלת השימוטו תירואידיזם, כך עולה ממחקר שהראה כי יותר מ- 90% מהחולים שנבדקו היו רמות נמוכות מאוד. עם זאת, לא ברור אם רמות נמוכות של ויטמין D היו הגורם הישיר של Hashimoto או תוצאה של תהליך המחלה עצמה.

היפרתירואידיזם, במיוחד מחלת גרייבס, ידוע כגורם לאובדן מסת עצם, עקב מחסור בויטמין D נפוץ אצל אנשים עם יתר פעילות בלוטת התריס. מסת העצם הזו יכולה להיות מוחזרת לטיפול בהפרעות בלוטת התריס, ומומחים טוענים כי חומרים מזינים מתאימים לבניית עצם, כגון ויטמין D ורכיבים נוספים, חשובים במיוחד במהלך הטיפול ואחריו.

מזונות המכילים ויטמין D כוללים דגים שומניים, חלב ומוצריו, ביצים ופטריות. אור השמש גם הוא מקור פוטנציאלי, אבל כמות הייצור של ויטמין תלוי בעונה וקווי הרוחב כלוןמר מקומנו על כדור הארץ. אם יש רמות נמוכות של ויטמין D, D3 תוספת עשויה להועיל.

• סלניום ובלוטת התריס: הריכוז הגבוה ביותר של סלניום נמצא בבלוטת התריס, ונראה כי הוא מרכיב הכרחי באנזימים המשולבים בתפקוד בלוטת התריס. סלניום הוא מינרל חיוני ועקב ההוכחה שיש לו השפעה מורכבת על מערכת החיסון, תפקוד קוגניטיבי, פריון אצל גברים ונשים.

מטא-אנליזה של מחקרים אקראיים, מבוקרי פלצבו, הראו יתרונות של סלניום על בלוטת התריס ועל מצב הרוח בחולים עם האשימוטו תירואידיזם, אך נראה כי השפעה זו בולטת יותר אצל אנשים עם מחסור בסלניום. לעומת זאת, צריכה מופרזת של סלניום עלולה לגרום להפרעות בתפקוד מערכת העיכול או אפילו להעלות את הסיכון לסוכרת מסוג 2 ולסרטן. מזונות עשירים בסלניום הם, אגוזי ברזיל, טונה ועוד…

• ויטמין B12 ובלוטת התריס: מחקרים הראו שכ- 30% מהאנשים הסובלים מ- ATD חווים מחסור בויטמין B12. מקורות המזון של B12 כוללים סרדינים, סלמון, בשר איברים, כגון: כבד, בשר שרירים ומוצרי חלב. מקורות צמחוניים כוללים דגנים מועשרים ושמרים תזונתיים.